החלטה בתיק מ"ת 26977-06-11

נגד שני המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות,  ועבירה של הפרעה לשוטר ולמשיב 2 גם עבירה של  איומים והפרת הוראה חוקית.

לחובת שני המשיבים, בחורים צעירים, מי יותר מי פחות, עבר עשיר בעבירות של רכוש ואלימות.

בבוקר אחד נמצאו השניים נושאים ברכב שכור, לתומם, כאשר ברכב קאטר (מספרי גזירה).

השניים מעוכבים על ידי המשטרה, אשר אוחזת בקאטר כמוצאת שלל רב, והשניים נלקחים לתחנת המשטרה על מנת להיחקר על העבירה האמורה.

אין זאת אלא שעברם הפלילי עמד לנגד עיני השוטרים בעיכוב המשיבים, קל וחומר שעה שבדיעבד למדנו  - ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים - כי אותו קאטר אינו עונה על ההגדרה של כלי פריצה, כלל ועיקר.

חרף זאת, המשטרה מודיע למשיב 1 על מעצר ללילה (להזכיר כי המשיבים נעצרו בבוקר), והמשיב 1 מקבל את הבשורה באופן שמוליד את כתב האישום ואת הבקשה שלפנינו.

המשיב 1 מעביר את הבשורה למשיב 2, השניים חשים כי נגרם להם עוול כבד, ומכאן מתחילה מהומת אלוהים.

השוטרים מוסרים גרסאות אשר לפיהן התחייב שימוש בכוח נגד שני המשיבים, ומכאן - מן הסתם - הסכמת הסנגורים המנוסים בקיומן של ראיות לכאורה.

אניח, לצורך הדיון התיאורטי, כי חוש הצדק של המשיבים לא בגד בהם, והם חשו כי נעצרו על לא עוול וכלי פריצה בידיהם, כפי שהתברר בדיעבד.

אולם, מכאן ועד לביצוע המעשים המיוחסים למשיבים, ארוכה הדרך, ובית המשפט פשוט לא יכול "לאשרר" המעשים, אפילו הוא עצמו חושב כי המעצר - ארחיק לכת - לא היה חוקי, או מוצדק.

אם כל אזרח שיחוש כי נעשה לו עוול על ידי שוטר, שופט, פרקליט, או אפילו סנגור  - ירשה לעצמו להביע מחאה על דרך של אלימות - אנה אנו באים ?

בהתקיימן של ראיות לכאורה, ועילת מעצר - עילה שנולדה עקב מעשי  המשיבים עצמם, גם אם לא היה נכון לעוצרם מלכתחילה, הרי שיש לבחון קביעת תנאים מגבילים על המשיבים, בהתאם למסוכנות הנשקפת מהם.

תחושה של עוול או קיפוח המולידה אלימות יכולה לצוץ גם כלפי מי שאינם שוטרים.

יחד עם זאת, אני מוצא לאבחן בין המשיב 1  לבין המשיב 2, בהתאם למעשים המיוחסים להם בכתב האישום: המשיב 1 היה אזוק בידיו וברגליו, וחרף עובדה זו, הבשורה על מעצרו גרמה לו לכאורה לתקוף שוטר, באמצעות בעיטות בכיסא (אזכיר: שהוא אזוק לכאורה) ובהמשך כאשר רוסן, נחבל לכאורה פקד שניידר בידו וברגליו על ידי משיב 1, מבלי שסעיף 9 לכתב האישום מפרט את הנסיבות העלומות לכך.

הנה כי כן, הגם שאני מצפה מאזרח לקבל את הדין באופן מופתי גם אם מודיעים לו על מעצר שלא נראה ראוי בעיניו, הרי שהתגובות של משיב 1 - שעה שהוא אזוק בידיו וברגליו - מלמדות יותר על שיקול דעת לקוי, מאשר על סיכון ממשי.

שונים הם פני הדברים ביחס למשיב 2: למשיב 2 מיוחסת התפרעות נגד השוטר טוביאנה, כאשר גם ירק בפניו, גם איים עליו בקללות קשות וברצח, ואז ירק עליו פעם נוספת.

בהמשך נטל משיב 2 אבן שהיתה מונחת במקום וניסה לתקוף עימה את השוטר טוביאנה.

לכך יש להוסיף את העובדה כי נגד משיב 2 תלוי ועומד אישום נוסף בגין הפרת הוראה חוקית, לאחר ששוחרר על ידי בית משפט זה (כבוד השופט סובל), אולם לא שעה להוראה להיוותר בדלת אמותיו.